<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער שישי</h1>
<h2>דף פט:</h2>
גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה טהורין ואפילו בנבלות וטרפות שלהן, ונוהג בשליל ובמוקדשין, בין קדשים הנאכלים בין קדשים שאינם נאכלין, ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל, ואינו אסור מן התורה אלא שעל כף הירך בלבד, שנ' אשר על כף הירך, אבל שאר הגיד שלמעלה מן הכף ושלמטה עד סופו וכן חלב שעל הגיד אינו אסור אלא מדברי סופרים, לר"ם. מלשונו נראה שגיד הנשה נוהג בכל שליל, ויש מי שפסק שאינו נוהג אלא בבן תשעה חי, והרב בעל העיטור כתב שאסור חלב וגיד שוין בשליל, ופסק הר"ם נראה לנו עקר.
הטבחים נאמנים על הגיד ועל החלב.
<h2>דף צא.</h2>
שני גידים הם הפנימי הסמוך לעצם אסור מן התורה, והעליון כלו אסור מדברי סופרים, לר"ם. יש מי שכתב שאין זה כהלכה שהרי אמרו לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד ובין פנימי ובין חיצון מותר, ויראה לי שעל הפנימי האסור הוא שאמרו שאין חייבין אלא שעל הכף בלבד.
<h2>דף צב:</h2>
העוף אין בו משום גיד הנשה מפני שאין לו כף הירך אלא ירכו (עגול) [ארוך], ואם נמצא עוף שירכו כירך הבהמה שיש לו כף גיד הנשה שלו אסור ואין לוקין עליו, לר"ם.
<h2>דף צג:</h2>
גיד הנשה (אסור) [מותר] בהנאה, לפיכך מותר לאדם לשלוח לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכה, ונותן לו הירך שלמה בפני ישראל ואין חוששין שמא יאכל ממנה ישראל זה קודם שינטל הגיד שהרי מקומו נכר, לפיכך אם היתה הירך חתוכה לא יתננה לגוי בפני ישראל עד שיטול ממנה הגיד שמא יאכל ממנה הישראל, לר"ם. יש מי שפסק גיד הנשה אסור בהנאה, ופסק הר"ם נראה לנו עקר.
<h2>דף צד.</h2>
השולח ירך לחבירו שלמה צריך חבירו ליטול ממנה גיד הנשה שודאי לא נטל, חתוכה אין צריך ליטול ממנה גיד הנשה שודאי נטלו, יש מי שאמר לא התירו זה אלא כשהיא חתוכה כדרך שמנקרין אותה המנקרין להוציא הגיד והחלב. הלוקח ירך מחותכת מן הטבח אין צריך ליטול ממנה גיד הנשה, שלמה צריך ליטול ממנה גיד הנשה, יש מן הגדולים שהוכיח מכאן שאסור לטבח למכור ירך מחותכת אלא אם כן נטל ממנה גיד הנשה.
<h2>דף צו.</h2>
האוכל מגיד הנשה הפנימי שעל הכף לוקה, ואם אכל מחלבו או משאר גיד הפנימי או מכל החיצון מכין אותו מכת מרדות, וכמה שיעור אכילה כזית, ואם אכל הגיד שעל הכף כולו אעפ"י שאין בו כזית לוקה מפני שהיא כבריה בפני עצמה, לר"ם. כתב רב אחא גאון הקנוקנות שבירך והם גידים דקים שהם בארך הירך אסורין מדברי סופרים, וכן כתב הר' שלמה וזה לשונו קנוקנות שבזה ושבזה אסורין מדבריהם לפיכך מחטט אחריהם בכל מקום, ויש מי שכתב שהם מותרין, אעפ"י שזה נראה לנו עיקר לפי ענין ההלכה שומעין לדברי המחמירין, ואפשר לבאר גם כן ההלכה לפי דעתם. אבל כזית מגיד של ימין וכזית מגיד של שמאל או שאכל שני גידין אעפ"י שאין בהם כזית לוקה שמונים, וכן הוא לוקה על כל גיד וגיד, לר"ם. והוא שאכלם בשתי אכילות ובשתי התראות.
<h2>דף ק:</h2>
גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה טהורין ואפילו בנבלות וטרפות שלהן, ונוהג בשליל ובמוקדשין, בין קדשים הנאכלים בין קדשים שאינם נאכלין, ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל, ואינו אסור מן התורה אלא שעל כף הירך בלבד, שנ' אשר על כף הירך, אבל שאר הגיד שלמעלה מן הכף ושלמטה עד סופו וכן חלב שעל הגיד אינו אסור אלא מדברי סופרים, לר"ם. מלשונו נראה שגיד הנשה נוהג בכל שליל, ויש מי שפסק שאינו נוהג אלא בבן תשעה חי, והרב בעל העיטור כתב שאסור חלב וגיד שוין בשליל, ופסק הר"ם נראה לנו עקר.
האוכל גיד הנשה מבהמה וחיה הטמאין פטור לפי שאינו נוהג בטמאה אלא בבהמה שכלה מותרת, ואינו כאוכל משאר גופה שאין הגידין משאר הבשר, ואם אכל מחלב שעל הגיד הרי זה כאוכל מבשרה, לר"ם.
<h2>דף קא.</h2>
האוכל גיד הנשה של נבילה או של טרפה או של עולה חייב שתים, מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיה מותר נכלל גם הגיד ונוסף עליו איסור אחר, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק שאינו חייב משום נבילה וטריפה שאיסור גיד הוא מגזירת הכתוב אעפ"י שאין בו טעם, ואסור נבלה וטריפה אינו אלא בדבר שיש בו טעם, וזה נראה עקר. בפרק גיד הנשה והלכתא אין בגידין בנותן טעם, ופי' הר"ש והלכתא אין בגידין בנותן טעם ובין נתבשל ובין נמלח ובין נצלה משליכו ומותר, ודוקא בו אבל שמנו יש בו בנותן טעם ואם לא ניטל שמנו אוסר.
